אלרגיה לפרעושים היא סוג האלרגיה הנפוץ ביותר בכלבים וחתולים במרבית העולם (וכמובן בישראל). ככל הנראה זוהי מחלת העור הנפוצה ביותר בכלבים (ואף יתכן המחלה הנפוצה ביותר בכלל). במקרים רבים, אלרגיה לפרעושים מופיעה במקביל לאלרגיות נוספות כגון אלרגיה למזון או אלרגיה לחומרים נשאפים (אטופי).
הפרעוש הנפוץ, הגורם לאלרגיה בכלבים ובחתולים, הוא פרעוש החתול (בשמו הלועזי – Ctenocephalides felis). החומר הגורם לאלרגיה הוא נוגד קרישה הנמצא בדם הפרעוש ומופרש לדם בעל החיים בעת העקיצה.
האלרגיה עשויה להופיע בכל גיל, מין וגזע. ידוע כי גזעים מסוימים רגישים יותר מאחרים כגון רועה גרמני.
כלבים וחתולים הסובלים מאלרגיה לפרעושים יראו סימני גרד כדוגמת- גירוד, לעיסה, ליקוק ונשיכה של עצמם. האזורים האופייניים לגירוד ולסימנים עוריים בכלב או חתול הסובלים מאלרגיה לפרעושים הם אזור הגב האחורי, ירכיים אחוריות, קדמת הזנב, בטן תחתונה וסביב אזור הטבור. לאחר גירוד של אזורים אלה יכולה להיווצר קרחת, עיבוי של העור, אדמומיות או השחרה של העור וריח רע שעשוי לנבוע מזיהום חיידקי משני של העור. בחתולים יכולים להופיע גם “קראסטים” באזורים אלו ובאזור הצוואר.
האבחון הראשוני מבוסס על בדיקה גופנית של הכלב או החתול בה הווטרינר מזהה פרעושים ואת אזורי הגירוד המוכרים והמתאימים לאלרגיה זו. במקרים רבים ניתן לזהות נגיעות בתולעי סרט המועברות ע”י פרעושים (ומשמשות הוכחה לנוכחות פרעושים גם אם הם לא נראים בעין). בספירת דם ניתן לזהות לעיתים תאי דם מסוג אאוזינופילים (יותר בחתולים).
על מנת לאשש את האבחון ניתן לבצע בדיקת Intra Dermal skin Test- בה מחדירים לעור הכלב או החתול את האנטיגן שמקורו ברוק הפרעוש ובוחנים האם מתרחשת תגובה אלרגית להחדרה זו. עם זאת, ברוב המוחלט של המקרים אין צורך באופן אבחון זה ומספיק האבחון על סמך התסמינים והתגובה לטיפול.
הטיפול באלרגיה לפרעושים בכלבים ובחתולים מבוסס בעיקרו על טיפול מניעתי מוקפד כנגד פרעושים, יש לטפל בבעל החיים באופן מוקפד כנגד פרעושים ע”י חומר המומלץ ע”י הווטרינר המטפל (קיימים אמפולות, קולרים וכדורים מסוגים שונים לצורך זה).
כמו כן, מומלץ על שאיבת שטיחים, ומצעי המרבץ של בעל החיים, ואם ניתן אף עדיף לכבס את המצע של בעל החיים. ניתן לרסס את אזורי המרבץ גם כן בתכשירים קוטלי פרעושים המיועדים לכך.
במקרים שבהם ישנו זיהום משני של העור באזורי הגרד יש הצדקה לטיפול בזיהום זה ע”י חפיפות ו/או טיפול תרופתי שיותאם ע”י הווטרינר המטפל למצב.
