טמיר משמעו נסתר. 

כשמדברים על אשך טמיר, מדברים על אשך שאינו נמצא במקומו הטבעי, כלומר, אינו בשק האשכים. 

ליונקים עם אשך טמיר אחד, ימצא אשך אחד בשק האשכים. אם שני האשכים טמירים, נמצא שק אשכים ריק, ללא אשכים כלל.

בזמן ההמלטה, אצל גורי כלבים וחתולים, האשכים נמצאים במפשעה ובהמשך ירדו אל מחוץ לחלל הבטן, לשק האשכים, דרך ה”תעלה האינגווינאלית”. לכלבים בני 3 שבועות האשכים כבר אמורים להיות מורגשים בשק. אצל חתולים עד 6 חודשים, אך גם אצל כלבים לעיתים האשך יורד באיחור. 

מבחינת גזעים, אנחנו רואים אשכים טמירים בחתולים פרסיים ובכלבים, בעיקר בגזעים הקטנים (פומרניאן, יורקשייר טרייר, פודל ננסי, ציואווה), אך קיים גם בבוקסר, רוע”ג ואחרים.

איפה נמצא האשך הטמיר?

האשך הטמיר יכול להיות בחלל הבטן קרוב לכליה,  במפשעה, בתעלה האינגווינאלית, באזור מחתחת לעור ליד שק האשכים.

האם צריך לטפל? 

ואם כן, מהו הטיפול?

הטיפול הוא ניתוח להסרת האשכים הטמירים.

אם יש רק אשך טמיר אחד, יש להסיר אותו וגם לבצע סירוס לאשך השני, שנמצא בשק.

שק האשכים נמצא מחוץ לגוף, לכן הטמפרטורה בו נמוכה מטמפרטורת הגוף.

אשכים שנמצאים לאורך זמן במקום שאינו שק האשכים, כלומר, בתוך הגוף, חשופים לטמפרטורות גבוהות ביחס לזו שבשק. לכן, הרקמה המייצרת זרע עוברת ניוון, ולעומתה, הרקמה שמייצרת הורמונים משגשגת. מצב זה חושף את חיות המחמד לרמות הורמונליות מוגזמות, בעקבותיהן עלולים להתפתח גידולים סרטניים באשך בהמשך החיים. הן באשך הטמיר והן באשך שבשק, אם יש כזה (נמצא שגם האשך שבשק עלול לפתח גידולים סרטניים יותר מהרגיל). 

בנוסף, האשך הטמיר יכול להסתובב סביב צירו, מצב חירום מסוכן וכואב ביותר.

את האשך בשק (אם יש כזה) יש להסיר גם כדי למנוע העברה תורשתית של התופעה.

במה שונה הניתוח מסירוס רגיל?

ראשית, קיים קושי לאתר את האשך הטמיר. לפעמים צריך לחפש אותו בעומק המפשעה, לפעמים נדרשת פתיחת חלל הבטן. דבר שמוביל לניתוח ארוך יותר ומורכב ביחס לסירוס רגיל, בו מתבצע חתך אחד בעור דרכו מסירים את שני האשכים. 

חשוב לציין כי חיית מחמד עם אשכים טמירים, שנותחה להסרתם, אינה בעלת פגמים גנטיים נוספים. 

כמו כל כלב / חתול, הם יכולים להגיע לתוחלת חיים מלאה, ולחיות חיים ארוכים, בריאים וטובים!