היפדיספלזיה, DEGENERATIVE JOINT DISEASE, מחלה הפוגעת במפרק האגן וגורמת לכלב לכאב רב, לצליעה על הרגליים האחוריות, לקשיים בקימה וישיבה (וההפך), ולקשיים במאמץ, כמו עלייה במדרגות, או במאמץ הכרוך בפעילות גופנית ממושכת. זוהי המחלה האורטופדית הנפוצה ביותר בכלבים. המחלה קיימת בכל הכלבים אך נפוצה במיוחד בכלבים גדולים וענקיים. הגזעים בהם המחלה נפוצה במיוחד הם: רועה גרמני (זאב), גולדן רטריבר, לברדור, סן ברנארד וכן כלבים מעורבים עם גזעים גדולים.
מחלת ההיפדספלזיה היא בראש ובראשונה מחלה גנטית תורשתית, אולם גורמים רבים נוספים כמו: תזונה, פעילות גופנית, מצב גופני ועוד, תורמים להתפתחותה. המחלה הינה בעלת טווח קליני רחב ביותר: החל מכלבים מבוגרים אשר מתקשים בגיל מבוגר לקום או לרוץ ועד לכלבים אשר כבר מגיל 5 חודשים אינם מסוגלים ללכת וזקוקים לטיפול כירורגי בגיל צעיר.
היפדיספלזיה היא מחלת שלד נפוצה הנגרמת בעקבות התפתחות לא תקינה של מפרק הירך ובשל חוסר איזון בין מסת שרירי האגן ועצמות האגן בתקופת הגדילה. מפרק הירך הוא האזור האנטומי שבו מתבצע חיבור בין הרגל האחורית לאגן, אשר מאפשר את תנועת הרגל. התנועה המתאפשרת במפרק זה היא בעיקר לפנים ולאחור, אבל גם פנימה והחוצה.
מפרק הירך הוא מפרק של כדור ומכתש, כאשר הכדור הוא החלק של עצם הירך הנקרא ראש הפמור, ואילו המכתש הוא השקע בעצם האגן ונקרא אצטבולום. במפרק בריא נראה חיבור צמוד בין ראש הפמור לבין האצטבולום, כאשר ראש הפמור נע בתנועה סיבובית באצטבולום, שהיא תנועה חלקה וללא כאבים. במפרק חולה נראה חוסר התאמה אנטומית מדויקת בין ראש הפמור לאצטבולום, שתי העצמות מתרחקות אחת מהשנייה, נוצר מרווח גדול ולא אחיד ביניהן ובמקום תנועה חלקה במפרק, נוצרת תנועה לא יציבה, רפיון של המפרק, והעצמות המתנגשת אחת בשנייה משנות את צורתן. הגוף שמנסה לייצב את המפרק על ידי ייצור של זיזי עצם בשני חלקי המפרק. שינויים אלו גורמים לכאב כרוני ההולך ומתגבר הגורם לצליעה, דלקת פרקים כרונית ודלקת פרקים ניוונית.
הסימפטומים של המחלה תלויים במידת החופש או הרפיון במפרק, בחומרת דלקת הפרקים ובמשך המחלה.
- בשלבים המוקדמים של המחלה נראה סימנים הקשורים לרפיון ולחופש במפרק (בשלבים מאוחרים של החלה לא נראה רפיון כתוצאה מהשינויים הניווניים במפרק הירך)
- בשלבים מאוחרים יותר של המחלה נראה סימנים הקשורים לניוון המפרק ולדלקת פרקים ניוונית
- פעילות גופנית מופחתת
- קושי להתרומם משכיבה
- חוסר רצון לרוץ, לקפוץ ולעלות ולרדת במדרגות
- צליעה ברגליים אחוריות (לרוב מחמירה לאחר פעילות גופנית)
- נענוע האגן בהליכה או ריצת “ארנבת”
- מנח צר של הרגליים האחוריות (הרגליים האחוריות קרובות אחת לשנייה באופן לא טבעי)
- כאב האזור מפרק הירך
- ירידה בטווח התנועה במפרקי הירך
- אובדן מסת שריר בשרירי הירך
- עליה במסת השריר בכתף – שכן המשקל יעבור לרגליים הקדמיות על מנת לפצות על החוסר ברגליים האחוריות
גורמים המשפיעים לרעה על התפתחותה של המחלה: השמנת יתר, גדילה בקצב מהיר מדי, שכיבה בפישוק רגליים על הבטן, מזון לא מתאים ועוד.
היפדיספלזיה מאובחנת אצל וטרינר ע”י בדיקת טווח התנועה של המפרקים וצילומי המפרקים בהרדמה מלאה. למרות שמחלה זו בלתי הפיכה, עלינו לשאוף להאט ולמנוע את התקדמות השינויים הניווניים במפרק, להפחית את כאבי הכלב, לשפר את יכולת התנועה שלו וכך לשפר את איכות חייו.
טיפול רפואי כולל הגבלת פעילות, שמירת משקל, מתן תרופות לשיכוך כאבים ונגד דלקת, תזונה ותוספי מזון.
בטיפול כירורגי קיימות מספרת פרוצדורות כירורגיות כגון החלפת מפרק ירך והסרת ראש הפמור – סוג הניתוח ייקבע על פי גיל, מצבו של הכלב ויכולת כלכלית.
טיפול מניעתי ושמרני כולל פיזיותרפיה לכלבים (תנועה פסיבית של המפרק) יכולה להפחית את הנוקשות ולמנוע הפחתה במסת השריר. שחייה מעודדת פעילות של המפרק והשריר מבלי להגדיל את חומרת המצב.
כלבים עם HD סובלים מכאבים בזמן שמפרק הירך נמתח אחורה ולכן במהלך ההליכה הם יקצרו את אורך הצעדים שלהם בגפיים האחוריות או ישנו את אופן ההליכה שלהם על מנת להימנע מכאב למרבה הצער תוך הפעלה מוגברת על חלקים אחרים בגוף כמו עמוד השדרה וכתוצאה שרירי הירך נחלשים וקטנים.
כאשר שרירים אלו מאבדים מגודלם ומכוחם הכלב מעביר את המשקל לפלג גופו הקדמי ובכך חושף את רגליו הקדמיות לבעיות אורטופדיות נוספות.
בין אם מטופלים רפואית או כירורגית, כלבים מפיקים תועלת מפיזיותרפיה ושיקום. עבור כלבים צעירים עם סימנים קליניים קלים עד בינוניים וכלבים שאינם מועמדים לניתוח, רפואה מונעת ושמרנית הכוללת טיפולי פיזיותרפיה, הידרותרפיה, דיקור, לייזר רפואי ועוד, עשויה לעזור באופן משמעותי בטיפול בכאב, מניעה ועצירת התפתחות המחלה, שיפור איכות החיים ושיפור הפרוגנוזה של המפרק. עבור כלבים לאחר ניתוח, פיזיותרפיה והידרותרפיה מאפשרת חזרה מהירה לתפקוד.
