בטיולים היומיים כלבים אוכלים בשמחה חומרים אורגניים שונים (שאריות מזון, פגרים של ציפורים או מכרסמים קטנים, צואת כלבים וחתולים) וגם חיפושיות זבל. אם חיפושית הזבל נגועה בתולעת הפארק (ספירוצרקה לופי) – הכלב נדבק.
בחלק מחיפושיות הזבל יש זחלים של תולעת הפארק. הזחלים משתחררים בקיבתו של הכלב ומתחילים נדידה. הם נודדים אל כלי הדם הגדול ביותר בגוף, אבי-העורקים, ומשם אל דופן הוושט (צינור הבליעה) ושם הם מתפתחים לתולעים בוגרות. התולעים הבוגרות לעתים “טועות בדרכן” ובמקום להגיע אל הוושט הן מגיעות אל קנה הנשימה, קרום הריאות, קיבה, כליות, מעטפת השרירים, מתחת לעור, חוט השדרה. שם הן גורמות לגרנולומות (גוש שמשמש להן “קן” להטלת ביציהן).
לרוב, הכלבים יראו תסמינים רק בשלב מתקדם של המחלה, בהתאם למקום נדידת התולעת:
דימומים, גידולים סרטניים, הקאות, קשיי בליעה, שלשולים, שיעולים, ירידה במשקל ועוד.
לכן חשוב כל כך למנוע את התפתחות התולעים.